מזל טוב ! וברוכים הבאים לאתר השמות של ילדי ישראל. בחירת שמות לבנות ובנים בשני צעדים פשוטים!

אברהם אבינו קיבל את שמו "אברהם" יחד עם הציווי על קיום ברית המילה, כפי שנאמר:
"אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ."(בראשית י"ז)
לכן, על פי המסורת, מקובל לקרוא שם לבן בטקס ברית המילה.
מה קורה במקרה של עיכוב בברית?
אם ברית המילה מתעכבת – לדוגמה, בשל צהבת יילודים או מחלה אחרת ח"ו – ואין אפשרות לקיימה בתוך 30 יום, יש הנוהגים לתת לתינוק שם ביום ה-30 להיוולדו, גם אם טרם נימול.
אם התינוק חולה ומתפללים לרפואתו, מתייחסים אליו בתפילות כאל "הבן של פלונית" (כלומר: משתמשים בשם האם, ולא בשם שניתן עדיין).

נהוג לתת שם לבת כאשר האב עולה לתורה בבית הכנסת – בימי שני, חמישי או בשבת. העיקרון המרכזי הוא שהשם ייקרא ברוב עם, מתוך תחושת הודיה לה' על הלידה, וכדי שהקהילה תוכל לברך את ההורים ואת הילדה בשם שניתן לה.
יש הנוהגים לערוך מסיבת הודיה, ובה ניתנת הבת שם לעיני ציבור, כשהנוכחים מברכים אותה ואת משפחתה.
אין חובה הלכתית לקרוא שם דווקא בעלייה לתורה הראשונה לאחר הלידה, וניתן לקרוא שם לבת בכל עת במהלך החודש הראשון לחייה. עם זאת, חשוב להקפיד שהשם יהיה ראוי ומתאים.

קריאת שם לבת – על פי מנהג חב"ד
לפי מנהג חב"ד, נהוג שהאב נותן שם לבתו במהלך עלייה לתורה בבית הכנסת – לרוב ביום שני, חמישי, או שבת שלאחר הלידה. עם זאת, אין הקפדה דווקא על שבת הראשונה.
לאחר העלייה לתורה, החזן או הגבי קורא "מי שברך" מיוחד, שבו מברכים את היולדת לרפואה שלמה ואת האב ואת הילדה – ואז מציינים את שמה של הבת.
אם האב לא יכול לעלות לתורה מיד:
אם האב אינו יכול לעלות לתורה בסמוך ללידה (למשל, אם הלידה הייתה בסוף השבוע או שיש עיכובים), ניתן לדחות את נתינת השם עד לעלייה הקרובה – אך ראוי שלא לעכב מעבר לכמה ימים.
קידוש או מסיבה:
אצל חסידי חב"ד אין מנהג קבוע לערוך "קידוש" או "מסיבת שם" לבת, אך רבים נוהגים לעשות כן כהבעת הודיה, בפרט אם מדובר בלידה ראשונה או לאחר ציפייה מרובה. עם זאת, השם ניתן בעלייה לתורה, לא בקידוש עצמו.
-------------------------------------------------------------------------
האם יש טעם לתרום "קידוש" להולדת בת גם כשהיא כבר בת 5?
תשובת הרב:
אכן, ראוי ויש טעם בכך.
מסופר כי הרבי מליובאוויטש הורה לאישה שלא ערכו עבורה "קידוש" בלידתה – לתרום סעודת הודיה בבית הכנסת, גם כאשר כבר הייתה בגיל מבוגר.
מכך משתמע, שיש ערך במעשה זה של הבעת תודה לה' ופירסום הנס, גם בדיעבד – זמן רב לאחר הלידה.
עם זאת, לכתחילה, ראוי לקיים את סעודת ההודיה ולתרום "קידוש" בבית הכנסת בתוך 30 יום מהלידה, כדי לשתף את הציבור בשמחה ולזכות בברכותיהן של רבים.
(מעובד מתוך תשובת הרב ברוך בליז'ינסקי)

✦ דברי הרבי מליובאוויטש:
הרבי הדגיש פעמים רבות כי מתן שם של צדיק אינו רק זיכרון – אלא משפיע ממש על הילד, ועל כל מהלך חייו:
“כאשר קוראים לילד על שם של צדיק – הרי זה משפיע עליו, שיהיה מחובר אליו, וילך בדרכיו, ובפרט כאשר מספרים לו על הצדיק שנקרא על שמו...”(ליקוטי שיחות חלק כ"ה, שיחה לפ' ויחי).
אמר שלמה המלך ע"ה במשלי (י, ז):"זֶכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה".
חז"ל ופרשני התורה דרשו את הפסוק הזה לא רק כפשוטו – שזכרו של הצדיק נושא עמו ברכה – אלא גם בדרך עמוקה יותר: עצם הזכרת שמו של צדיק פועלת ברכה והשפעה טובה.
ומכאן, מסיקים חכמי הסוד והחסידות, שיש מעלה גדולה לקרוא לילד על שם של צדיק. מדוע?
משום ששם האדם הוא כלי להשראת נשמה, וכאשר אדם נקרא על שם של צדיק, הוא יונק מהשורש הרוחני של אותה נשמה עליונה. החיבור לשם יוצר "צינור" של הארה והשפעה רוחנית, שבכוחו להמשיך על האדם תכונות קדושות וסייעתא דשמיא (סיוע מן השמיים) בדרכיו.

✦ שם – שליחות
לפי תורת החסידות, כל נשמה יורדת לעולם עם שליחות ייחודית. כשילד מקבל שם של צדיק, יש בכך גם רמז לשליחותו – להמשיך ולהאיר בעולם כפי שהצדיק פעל. זהו תמרור רוחני המכוון את הילד בבחירות חייו.
✦ חינוך דרך השם
הרבי כתב להורים שבחרו שם של צדיק, שעליהם גם לחנך את הילד בהתאם, לספר לו על דמותו של הצדיק, להעניק לו השראה ולחבר אותו למהות הפנימית של השם. כשילד שומע שוב ושוב על הצדיק שנקרא על שמו – הדבר פועל בנפשו ומטביע בו רושם עמוק.
(מעובד)

וכעי"ז כתב הגאון רבי חיים פאלאג'י זלה"ה, שמי שקורא לבנו על שם צדיק, אותו צדיק מתפלל על בנו, וכגון אם קורא "דוד" ע"ש דוד המלך ע"ה, נשמת דוד המלך מתפללת על התינוק  שנקרא על שמו.
ולדוגמא אם קוראים על שם שרה אמנו, שרה אמנו מתפללת על הילדה שיהיו לה חיים טובים ומאושרים בזה ובבא. (ולברכה כזו אין מחיר).
(מתוך אתר משיב)

לסיכום, יהי רצון שכשם שהילד/ה נקרא בשם של צדיק/ה, כך יזכה גם ללכת בדרכיו, לשאוב השראה ממידותיו הטובות, ולקבל סייעתא דשמיא בכל דרכיו. יחד עם זאת, נזכור תמיד  -  דרכו של אדם נבנית גם דרך חינוך, אהבה, דוגמה אישית והכוונה. מי ייתן ונזכה כולנו כהורים וכסובבים אותו, להיות לו לעזר, לתמוך, לעודד, ולכוון – כדי שהכוחות הטמונים בו יופנו לטוב, לאור ולברכה, ויבנה בעז"ה חייו מתוך שמחה, בריאות, הצלחה ויראת שמיים – לטובת עצמו, משפחתו ולכל ישראל.

ונסיים בדברי אליהו הנביא זכור לטוב: "תנא דבי אליהו, מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אשה, בין גוי בין ישראל, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו, רוח הקודש שורה עליו".

המקור למנהג
המנהג לקרוא לילדים על שם ההורים מקורו בברכה שבירך יעקב אבינו את נכדיו: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מח, טז).

על בסיס זה, נהגו חלק מהקהילות הספרדיות לקרוא לילדים על שם ההורים – אפילו כשהם עדיין בחיים, ולכבוד הוא להם שקוראים על שמם. בספר "ברית אבות" כתב שיש בזה אף סגולה לאריכות ימיו של מי שקראו על שמו. על אחת כמה וכמה שנכון לעשות כן לאחר פטירתם, ובלבד שלא היו רשעים חלילה, או שמתו בקיצור ימים ושנים (כפי המבואר בקצה התשובה).

(כאן חשוב מאוד ללמוד את התשובה בדף הבית "קריאת שם לילד -  בהדרכת הרב המקובל יהודה פתייה זצ"ל)

קדימות בשם
כאשר יש מחלוקת בין בני הזוג האם לקרוא על שם אביו של הבעל או של האישה:

• שם אבי האב קודם.
• אך אם אבי האישה נפטר – יש להקדים אותו,  ובלבד שלא תגרם מחלוקת.

(מקור: שדה הארץ חלק ג', סימן כ"ב וכתב בעיקרי הד"ט, שאם ירצה לקרוא הבן על שם שניהם, יקדים שם אביו, וראה בן איש חי – הלכה כ"ז)

שם משותף לנכדים
כאשר נוהגים לקרוא בשם הסבא או הסבתא – כל הילדים במשפחה נוהגים לקרוא כך לילדיהם ,גם אם נכד אחר כבר נקרא בשם זה.אך אם יש ויכוח בין ההורים, לא יעוררו מחלוקת, וישתדלו למצוא שם שמתאים לשני הצדדים.
שמות כפולים ותרגום שמות

• גם לספרדים וגם לאשכנזים אם לסבא/סבתא היו שני שמות – מותר לקרוא לנכד רק באחד מהם.
• אם השם המקורי היה בלועזית – יש לתרגם את השם לעברית ולקרוא בשם זה.

כבוד ההורים והימנעות מהזכרת שמם
איסור קריאה בשם ההורים
על פי השולחן ערוך (יורה דעה, סימן רמ'):חובה לכבד את ההורים ולהימנע מלהזכיר את שמם – לא בחייהם ולא לאחר מותם, אלא אם כן מדברים עליהם בכינוי של כבוד, כמו:"אבא מארי" או "מר אבי".
אם שם האב/האם נפוץ – מותר לקרוא לאחרים בשם זה (שלא בנוכחותם), אך אם זהו שם נדיר או יוצא דופן ("שם פלאי") – יש לשנות את השם כאשר מזכירים אותו.

קריאה לנכד בשם הסבא/סבתא
כאשר נכד נקרא על שם סבו/סבתו – אין לקרוא לו באותו שם בנוכחות הסבא או הסבתא.יש להשתמש בכינוי חיבה כמו:

• יענקל'ה, יעקובי (במקום יעקב)
• במיוחד כשמדובר בשם נדיר, חובה להשתמש בכינוי שונה – כדי שלא ייראה כאילו מזלזלים בסבא/סבתא.

בנוסף, אין לנזוף בילד שנושא את שם הסבא בנוכחותו, כדי שלא ישמע כאילו מדברים אל הסבא בגערה.
גם לאחר מות ההורה
אף אצל האשכנזים, שנוהגים לקרוא לילדים רק על שם הנפטרים – יש להיזהר לא להזכיר שם האב/האם הנפטרים אם הוא שם ייחודי, אלא יש להשתמש בכינוי.
אזכרת שם ההורה בלימוד, תפילה וכתיבה
בתורה ולימוד
לפי הבן איש חי, מותר לקרוא קטעים מן התורה, הנביאים והכתובים – גם כאשר מופיע שם ההורה, אפילו אם הוא שם נדיר.כל עוד ניכר שהכוונה לדבר תורה ולא לאב עצמו – אין בכך בעיה.
אסור לקרוא מכתב שבו מופיע שם אביו אם הוא שם נדיר, בפני האב. אבל אם מדובר על אדם אחר (למשל, "נפתלי לוריא", כאשר האב ספרדי והשם נשמע אשכנזי) – מותר, כל עוד ברור מההקשר שמדובר באדם אחר.
כאשר שואלים לשם האב

• אם ההורה אינו נוכח – מותר לומר לפי הבן איש חי: "אבא שלי שמו כך וכך", ואין צורך לומר "מור אבי" וכן לגבי אימו.
• בנוכחות ההורה – חובה לומר: "אבא מארי" או "מר אבי". "אמי מורתי" "מרת אמי".

בתפילה
אין צורך לומר "אבי מורי" בתפילה. וכתב 'הבן איש חי' על שלמה המלך שאמר במלכים:"ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום," כלומר בגלל שהבליע תפילה בדבריו, אין חובה להזכיר תארים, כי הדברים נמסרים לפני ה'.
בכתיבה

• מותר לכתוב "יצחק בן אברהם", כי כתיבה אינה כדיבור.
• יש מתחסדים וכותבים: "יצחק בן אדוני אבי אברהם".
• בכתיבה אל האב או האם - כשמזכירים את שמם במכתב – ראוי לכתוב: "מור אבי פלוני" או "אבא מארי פלוני". "אמי מורתי" "מרת אמי פלונית".

דין זה נוהג גם לגבי האם – יש להיזהר בכבודה, גם בכתיבה וגם בדיבור.
-------------------------------------------------------
נהגו שלא לקרוא על שם אדם שנפטר צעיר או שהיה בעל יסורים בחייו או בעל מזל רע. גם אם הוא אב או אם סבא או סבתא.
הדרך הנכונה במצב כזה בו רוצים לקרוא על שם האב או הסב שנפטרו צעירים, לקרוא בשני שמות ועדיף לקרוא בשם הנפטר כשם שני. במקרה כזה יש להקפיד לקרוא בשני השמות, אבל לא לקרוא רק בשם הנפטר לבד.
פתרון נוסף ישנו, לקרוא בשם הנפטר, אולם לכוון לקרוא בשם זה על שם צדיק אחר שנקרא בשם זה. אכן פתרון זה אינו שייך אלא בשמות שמצויים אצל צדיקים אחרים, אבל אם לאב יש שם לא מצוי, עדיף לקרוא בשם זה כשם שני כאמור.
 (הרב דוד אוחיון, אתר 'משיב', מעובד)

שיקולים והדרכה על פי דברי הרב יהודה פתייה זצ"ל.
בקהילות ישראל נהוג מאז ומתמיד להנציח קרובים שנפטרו, ובפרט אב או סב, על ידי קריאת ילד על שמם. זוהי דרך לבטא כבוד, זיכרון והמשכיות. אך כשמדובר בנפטר שנפטר בגיל צעיר, או כאשר מצבו הרוחני אינו ברור,  יש לחשוש מלקרוא על שמו.

חששו של הרב יהודה פתייה
המקובל רבי יהודה פתייה זצ"ל, בספרו מנחת יהודה, מביא עדויות וחזיונות שמהם עולה חשש: כאשר קוראים לילד על שם נפטר שלא שב בתשובה לפני מיתתו, ייתכן שעדיין רובצות עליו גזרות ועונשים שלא תוקנו. במצב כזה, קיים חשש שהשם יגרור אחריו השפעות שליליות לילד, בפרט אם מדובר בנפטר צעיר או אדם מן השורה שלא נודע כצדיק.
הרב אף מספר על חיזיון שראה בשעת ברית מילה, כאשר קראו לתינוק בשם של נפטר כזה – ומה שהתגלה לו שם. בעקבות כך, הוא מסיים בהדרכה ברורה: "שלא לקרוא את שם הילד על שם אדם שנפטר, אם לא שברור לו שהיה הנפטר איש צדיק, הולך בדרך תמים."
פתרונות מעשיים
במקרים שבהם בכל זאת רוצים להנציח את שם הנפטר, יש כמה דרכים שנחשבות בטוחות יותר:

1. כוונה בשם הצדיקים – אם בכל זאת בוחרים בשם של הנפטר כשם ראשון, יש לכוון בלב בעת הקריאה, שהשם ניתן לא רק על שמו של הקרוב, אלא גם על שם צדיקים גדולים שנשאו את אותו שם, אם שם הסבא משה לכוון למשה רבנו ע"ה ולגדולי ישראל בשם זה. כלומר, השם נבחר מתוך שמות של גדולי ישראל, וההנצחה היא חלקית בלבד.
2. לתת לילד שני שמות, כאשר שמו של הנפטר יהיה השם השני. יש להקפיד לקרוא לילד בשני השמות יחד, ולא רק בשם של הנפטר. כך ניתן לכבד את זכרו, מבלי שהילד יישא את המטען הרוחני של אותו אדם.
3. שמות נדירים – כאשר שם הנפטר נדיר ואינו מופיע אצל צדיקים מוכרים, האפשרות הראשונה אינה ישימה, ולכן עדיף לבחור בשילוב שני שמות, ולתת את שמו של הנפטר כשם שני בלבד.
4.  אם עשו לנפטר את תיקון הנפטרים לפי מה שכתוב בספר 'מנחת יהודה', מותר לקרוא בשם שלו בלי חשש.

סיכום מעשי להורים:

• לא קוראים לילד על שם נפטר צעיר וכו' או אדם שייתכן ולא שב בתשובה – אלא אם כן ידוע שהיה צדיק.
• במצב של ספק – נותנים שני שמות, ושמו של הנפטר ניתן כשם שני בלבד.
• עדיף לבחור שם שקיים גם אצל צדיקים ידועים, ולכוון בעת הברית שהשם ניתן על שמם.
• אפשרות טובה נוספת שגם תזכה את הנפטר: לבצע תיקון לנפטרים לפני קריאת השם.

שמות של חיות הן טהורות והן טמאות – כגון צבי, אריה, זאב, דב, דבורה ואילה – הפכו לשמות נפוצים בישראל, למרות שמקורם בשמות חיות. החיד"א כתב שיש הנוהגים לקרוא כך לבניהם מתוך אמונה ששמות אלו מגנים על הילד מפני מחלות. לכן, קראו להם בשמות כגון צבי, איל או אריה.
יש אף הנוהגים לשלב את שם החיה עם שם של אחד מהשבטים – לדוגמה: "יהודה אריה", בהתאם לדימויים המופיעים בתנ"ך, שבהם כל שבט נמשל לחיה מסוימת.


שאלה זו חשובה ומעוררת מחשבה, וכדאי ללמוד אותה לעומק.
השם שניתן לאדם אינו רק תווית שימושית, אלא נושא משמעות רוחנית עמוקה, שיכולה להשפיע על תכונותיו, אופיו ואף על מהלך חייו.
חז"ל מנחים לקרוא לילדים בשמות של צדיקים, מתוך תפילה שהילד יירש מתכונותיהם הנעלות. במקביל, הם מזהירים מפני מתן שמות של רשעים, שעלולים להטמיע בילד תכונות שליליות שקשה להשתחרר מהן.
בהקשר הזה, בעלי חיים טמאים (לא כשרים) מייצגים לרוב תכונות שליליות – דבר שהורים מעוניינים להרחיק מילדיהם. מסיבה זו, יש הורים שנמנעים מלהכניס לסביבת ילדיהם דמויות של חיות טמאות, אפילו בצורת צעצועים, בובות או ציורים. ספרות חינוכית יהודית אף ממליצה שלא להשוות בין ילדים לחיות (למשל, להימנע ממשפטים כמו "תפסיק לקפוץ כמו קוף" או "אל תיילל כמו חתול").
מצד שני – מה לגבי שמות מהתנ"ך?
למרות הגישה הזהירה כלפי דימויים מעולם החי, יש שמות רבים במסורת היהודית שמקורם בחיות – כולל כאלה שאינן טהורות – ודווקא ניתנו לצדיקים, נביאים ואבות שבטים:אריה, דוב, זאב, דבורה, חולדה – כולם שמות מקובלים שנושאים ערך רוחני חיובי.
יעקב אבינו, כשנפרד מבניו, מברך כל אחד מהם בדימוי מעולם החי – לעיתים גם של חיות שאינן כשרות:יהודה נמשל לאריה, דן לנחש, בנימין לזאב, ויששכר לחמור. המשותף לדימויים האלו הוא ההקשר החיובי – תכונות של אומץ, תעוזה, מסירות או התמדה.
ההקשר קובע
ההבדל נעוץ בהקשר. כאשר בוחרים בשם מהחי – גם אם החיה עצמה אינה טהורה – מתוך רצון להדגיש תכונה חיובית, הדבר יכול לשאת משמעות רוחנית עמוקה ומרוממת. כך למשל, שלמה המלך ממליץ ללמוד חריצות מהנמלה, וחז"ל מציינים את החתול כדוגמה לצניעות.
יש גם מסורת לפיה תינוקות רכים, שנולדו לאחר קושי, או לאחר אובדן במשפחה, נקראים לעיתים בשמות כגון אריה, צבי, או זאב, כסגולה לחיים מלאים ובריאים.
לעומת זאת, כאשר הדימוי לחיה נטען במשמעות שלילית – כמו בנזיפה או בצורת צעצוע חייתי המעורר גסות, תוקפנות או חוסר טהרה – יש בכך בעייתיות חינוכית ורוחנית.
ההסבר הרוחני: נשמות בתחפושת
לפי תורת הסוד, בעת בחירת השם, ניתנת להורים מעין "נבואה קטנה" שמכוונת אותם לשם המתאים לנשמת ילדם. לעיתים, דווקא שם שנראה תמוה – כמו שם של חיה טמאה – נבחר כדי להסתיר את מעלת הנשמה הגבוהה של הילד, שתצטרך לפעול בעולם גשמי מבלי לעורר עין הרע או התנגדות רוחנית.
(מעובד מתוך אתר 'בית חב"ד' ו'חב"ד בישראל')

בדורות הראשונים, כשהאנשים היו בעלי מדרגה גבוהה ורוח הקודש שרתה עליהם, יכלו לזהות את שורש נשמתו של התינוק הנולד ואף לצפות את אשר עתיד להתרחש בחייו. מתוך הבנה עמוקה בכוחן של האותיות, היו מסוגלים לחבר שמות חדשים על ידי צירופים מדויקים של אותיות, בהתאם למהות הנשמה. חז"ל מביאים לדוגמה את עֵבֶר, שקרא לבנו פֶּלֶג, משום ש"בימיו נפלגה הארץ" (בראשית י', כ"ה).
אולם אנו  – איננו יודעים את שורש הנשמה ואת העתיד, ולכן דרכנו היא לקרוא לילדינו בשמותיהם של צדיקים ואבות כשרים, כדי שיזכו לקבל מהשפעתם הרוחנית.

(הרב זמיר כהן, מעובד מתוך אתר הידברות)

דעתו של הרבי מליובאויטש וטעמה משתקפים גם במענה הבא (אגרות קודש חלק ח עמוד שיח. שולחן מנחם חלק ה עמוד קסג):
הנה בכלל מבואר בכמה-מקומות שאותיות השם הם צנור החיים המחבר הנשמה עם הגוף, ואיתא בכתבי האריז"ל ובכלל במקובלים שהשם שנותנים ההורים הוא שקורא ה' בעולם העליון להנשמה, ובמילא אין לשנות ולהוסיף שם מבלי סיבה חשובה.